"קבל, כאשר חיי  עבר  הוא,

האהבה המלבבת שלי אליך

מהעשן העולה מגופי הבוער".
 

אחרי  מדהים  שנה מלאה  שיעורי תיאטרון בתיאטרון הקדם-הכשרה שלנו אמרספורט, אנו סוגרים את השנה עם א  מאוד יפה  הופעה אחרונה!  

​

פרבר עצוב של עיר פרובינציאלית. אדם זר עד לילד נהרג. אירוע טרגי זה פועל כזרז על חייהם של שבעה  דמויות אקסצנטריות. חיילת בטראומה, סבתא עם דמנציה שכל הזמן שוכחת שהנכד שלה נפטר, שוטרת שרודפת נואשות אחר מחבלים הם שילוב מוזר של דמויות שהופך את הכאב העמוק ביותר ואת הריק הגדול ביותר של הקיום למוחשי.

כמו בסרטי פסיפס כמו מגנוליה ובבל, דיה לוהר יוצרת קליידוסקופ של חוסר יכולת אנושית נוקב לא פחות ממדהים. הדמויות שלה חיות בשולי החברה המודרנית, מוקפות באדישות. האש האחרונה מציבה בעקשנות וללא רחמים את השאלה מה זה שמחבר בין אנשים. מה מוליד רגשות, הבנה, אמון? עבר זמן רב מאז שהשאלות הללו נשאלו בעקשנות כל כך.